איך למנוע מחלות חורף אצל ילדים וכיצד מומלץ לטפל בהן אם הקטנטנים כבר נדבקו במחלה? רופאי הילדים מסבירים איך להתמודד עם דלקות גרון, אוזניים והתקררויות ובדרך מנפצים כמה מיתוסים עתיקים. שכבות של בגדים, כך מתברר, הם לא הפתרון המומלץ.

מחלות חורף
תמונת אילוסטרציה

הגיע זמן החורף. הקטנטנים כבר מקפצים בחדווה בין השלוליות במגפי הגומי הצבעוניים שלהם, אבל יחד עם הברכה שבגשמי החורף מגיעות גם המחלות. החורף, אחרי הכל, היא לא רק עונת המעילים הגשמים, אלא גם המחלות. בעונה זו פורחים הוירוסים והנגיפים המגיעים בעיקר מכיוון מזרח.

קיימים אין-ספור מיתוסים לגבי מחלות החורף. די להיזכר בשיר הילדים הידוע המספר על השפן הקטן ש"שכח לסגור את הדלת וקיבל נזלת". דורות רבים של ילדים גדלו על אימא המתעקשת שילבשו סוודר "כדי לא להצטנן" ונוזפת "לא ללכת ברגליים יחפות בחורף". האם מדובר בעובדות רפואיות או במיתוסים? חלק, מתברר, הם מיתוסים נפוצים. ניסינו לבדוק מה נכון ומה לא ובעיקר כיצד למנוע הדבקה במחלות חורף.

ד"ר לאה אבן, מנהלת רפואית ב"ביקורופא" ומומחית לרפואת ילדים מספקת כמה עצות למניעת הדבקה. 

כלל ראשון חשוב לימות החורף הוא אוורור ועוד פעם אוורור. דווקא הנטייה הטבעית של האוכלוסייה להסתגר בבית מפני הגשם ולסגור את כל החלונות עוזרת לנגיפים להתרבות ולעבור מאדם לאדם ובכך לגרום למחלה. מחקרים מדעיים לא מצאו קשר בין חשיפה של ילדים לקור, או חילופי טמפרטורה לבין מחלות חורף. בכל זאת המיתוס שאסור לצאת מהבית, לא לפתוח חלונות ולחמם בתים וכיתות, עדיין קיים והוא מגביר את ההדבקות במחלות. לכן, חובה להשאיר חלונות פתוחים בחדר ילדים מחומם, בכיתות, או במקומות צפופים. תחלופה של אוויר היא חשובה בעיקר בתקופת זו, בה יש יותר חיידקים ונגיפים באוויר, במטרה לגרום לתחלופת האוויר בחדר. בתקופות בהן הילד, או אחד מבני הבית, חולה כל שיעול מוציא לחלל האוויר חיידקים ונגיפים. האוורור מוריד את כמות החיידקים בחדרים.

למעשה, אומרת ד"ר אבן, המקור העיקרי למחלות החורף הן הדלקות הנגיפיות (דלקת ויראלית) אשר לרוב תוקפת את דרכי הנשימה העליונות ומועברות מילד לילד על ידי התעטשות ונזלת ובדרך כלל מופצות דרך האוויר בגן הילדים, או במקומות ציבוריים. מחלות אלו באות לידי ביטוי בתדירות ובעוצמה גבוהה בחורף מהסיבה הפשוטה שבחורף הילדים נוטים להתקבץ יחד בחדרים אטומים ומחוממים ובכך מדביקים האחד את השני. ניתן להוריד את תדירות ועוצמת מחלות החורף על-ידי אוורור של גני הילדים ובתי התינוקות לפני הגעת הילדים ולאחר עזיבת הילדים את הגן על-ידי שמירה קפדנית על היגיינה גבוהה (יד של ילד חולה יכולה בטעות להעביר את הווירוס לכל ילדי הגן על ידי נגיעה מקרית או לא בעין או באף או אפילו בפה של חבר לגן).

אבל, למרות ש"מחלות חורף" נגרמות בעיקר עקב חשיפה גבוהה לנגיפים וחיידקים ופחות עקב הקור והרטיבות אין זה אומר שאפשר להזניח את חימום חדרי הילדים. להיפך. בזמן שהות הילדים והתינוקות בחדר חשוב לחמם את החדר לטמפרטורה סבירה ונעימה ולהקפיד לאוורר לאחר עזיבת התינוק את החדר וכמובן, לשמור על היגיינה סבירה של הילדים והצוות המטפל.

צריך להבהיר כי הגישה הרפואית המקובלת אינה יודעת לטפל בגורמים ויראליים ולרוב ממליצה על טיפול בסימפטומים בלבד. אז מה קרה השנה? מדוע הבהלה? מתברר, כי שפעת החזירים היא זן חדש של שפעת והבעיה העיקרית היא שרובנו לא עברנו את המחלה ולא קיבלנו חיסון. לכן, ההדבקה היא מהירה מאדם לאדם. בהדבקה מהירה אחוז גבוה נדבק ועל כן מתפרצת מגיפה. לסיכום, ניתן לומר כי הכלים העיקריים למניעת הדבקה הינם היגיינה וחיסון.


שיטות לטיפול במחלות החורף אצל ילדים

ואם אתרע המזל והקטנצ'יק שלכם כבר נדבק והוא חולה, כיצד מוצע לטפל במחלות הילדים? פרופ' יונתן הלוי, מבית החולים שערי צדק בירושלים, מציע מספר  שיטות לטפל במחלות החורף של הילדים:

דלקת גרון
90% ממקרי דלקת הגרון, שמתבטאת בדלקת הלוע ודלקת השקדים אצל ילדים,  הם על רקע וירלי. 105 הנותרים מקורם בחיידקים שונים, ביניהם הסטרפטוקוקוס A. האבחנה הקלינית בין גורמי המחלה השונים קשה ויש להחליט על מתן טיפול רק לאחר קבלת תשובה מבדיקת משטח לוע. התמונה האופיינית בדלקת גרון היא כאבי גרון, קושי וכאב בבליעה, אודם בריריות ובדלקת השקדים, נפיחות ותפליט לבן על פני הילדים. 

רוב דלקות הגרון בילדים הן נגיפיות ולא מחייבות טיפול כלשהו. הדבר בוודאי נכון לילדים מתחת לגיל שנתיים, אצלם חיידק הסטרפטוקוקוס אינו גורם לדלקת הגרון המאיימת והמפחידה. כאשר לילד דלקת גרון המלווה נפיחות בלוטות לימפה צוואריות וחום,  ובהיעדר סימנים המחשידים למחלת ילדות אחרת, רופא ילדים ינקוט באחת משתי הגישות (ההחלטה על השיטה הרצויה תלויה בהמון גורמים אישיים של המטופל והרופא גם יחד)

1. יבצע בדיקת משטח גרון
2. ירשום אנטיביוטיקה

בכל מקרה, כיוון שדלקת גרון גורמת לכאב (אגב, המילה אנגינה, בה מכנים את המחלה, פירושה בלטינית כאב) רצוי להשתמש במשהו המקל על הכאב, דוגמת גלידה, משקאות קרים, או לכסניות מציצה עם אבץ או בנזלקוניום.

דלקת האוזן התיכונה
דלקת האוזן התיכונה שכיחה מאוד בקרב תינוקות מגיל חצי שנה עד שנתיים ובשכיחות פחותה אף לאחר מכן בגיל הילדות.  זהו מצב דלקתי של האוזן התיכונה שבו ישנה חסימה של חצוצרת השמע. חסימה זו מונעת ניקוז נוזלים המצטברים ומהווים קרקע נוחה להתרבות וירוסים או חיידקים. הדלקת לעתים חדה (אקוטית), כרונית ומלווה בנוזל בחלל האוזן התיכונה במשך תקופה ארוכה, לעתים עם נוזל מוגלתי, או בעל אופי של אפיזודות חוזרות של דלקת חדה. וירוס גורם לדלקת בשליש מן המקרים וחיידק ליתר המקרים. הסימפטום הבולט של דלקת האוזן התיכונה הוא כאב עז, המלווה לעתים קרובות בנזלת. הגורם לדלקת הוא, בדרך כלל, זיהום בדרכי הנשימה העליונות (נזלת או סינוסיטיס) שבמהלכו ישנה בצקת של הריריות וכתוצאה נחסמת חצוצרת השמע. הביטויים הבולטים הם כאב אוזניים וחום.

רוב דלקות האוזניים הן נגיפיות ולכן הגישה המקובלת היא לטפל רק בסימפטום. אמנם בילדים מתחת לגיל שנתיים נהוג, במצבים מיוחדים של דלקת אוזניים המלווה בחום, לתת גם טיפול אנטיביוטי,  אך בשאר המקרים מספיק לשים טיפות מאלחשות ולטפל בכאב במשככי כאבים. גם חימום מקומי עוזר להרגיע את הכאב.

מרבית רופאי הילדים משתמשים באנטיביוטיקה כבסיס לטיפול בדלקת האוזן התיכונה, כאשר היא נגרמת לרוב על ידי חיידקים.

אגב, הנקה נמצאה כמורידה שכיחות מחלה זו בינקות. כמו כן, פותחו חיסונים לאחד מן החיידקים העלול לגרום למחלה זו (פנוימוקוק) וכן לאחד מהוירוסים שלעתים גורם לדלקת האוזן התיכונה.

דלקת כרונית של האוזן התיכונה עם תפליט (נוזל) כרוני בחלל האוזן היא מן השכיחות והמטרידות במחלות הילדים. לעתים נותנים במחלה זו טיפול אנטיביוטי מונע ממושך, אם כי נטען שטיפול זה מעודד את הופעתם של חיידקים יציבים לאנטיביוטיקה. לעיתים ניתן טיפול בתרופות מקבוצת הסטרואידים, וכאשר הטפול התרופתי השמרני נכשל מומלץ טיפול ניתוחי של החדרת צינורית ניקוז דרך התופית לחלל האוזן התיכונה. צינוריות אלה נפלטות בדרך כלל מעצמן לאחר תקופת מה.

התקררות ודלקת בדרכי הנשימה העליונות
זו אולי המחלה הנפוצה בעולם. מדובר בדלקת של ריריות מערכת הנשימה העליונה, על רקע זיהום וירלי. מבוגר חולה בה בממוצע 2-4 פעמים בשנה, ואילו ילדים 6-10 פעמים בשנה! המחלה מתבטאת בהפרשה צלולה מרובה מהאף, התעטשות חוזרת, זליגת הפרשות אל אחורי חלל האף הגורמת לשיעול. לעיתים, הדלקת בדרכי הנשימה העליונים מלווה בחום נמוך, כאבי גרון, אי נוחות בבטן והרגשה כללית גרועה. המחלה נגרמת על ידי וירוסים שונים, ולעתים גם נלווה זיהום חיידקי. אורכה נע בין 4 לעשרה ימים והיא חולפת בדרך כלל מאליה. אם ההצטננות נמשכת מעבר לעשרה ימים יש לחשוד בסינוסיטיס.

הטיפול מותאם לסימפטומים ואינו מקצר את משך המחלה. המחלה בדרך כלל אינה קשה ומסתיימת מעצמה תוך מספר ימים. שתייה מרובה, טיפות אף ותרופות להקלת כאב והורדת חום הם הטיפול המקובל. מרבית התכשירים לטיפול בהצטננות גם מכילים תרופות נוגדות היסטמין (נגד אלרגיה), אם כי יעילותם לא הוכחה, והדבר נכון גם לגבי סירופים למיניהם להקלה על שיעול. לעיתים המחלה מסתבכת לכדי זיהום חיידקי באוזן התיכונה, בסינוסים ובריאות, ולעתים רחוקות אף בקרומי המוח, ואז מוסיפים אנטיביוטיקה לטיפול.

אסתמה
אסתמה היא מחלת ריאות המאופיינת בהתכווצות שרירי דופן הסמפונות (הצינוריות המפזרות את האוויר הנשאף מקנה הנשימה לרקמת הריאה) ומלווה בבצקת והפרשות דלקתיות מדופן הסימפונות. המחלה מתבטאת בהתקפי קוצר נשימה ו"צפצופים" הגורמים אי נוחות וחרדה ניכרת ולעתים אף מהווים סכנה לחיים. שכיחות אסתמה בילדים בעולם המערבי נמצאת במגמת עלייה. לעיתים אסתמה בילדים מופיעה לאחר זיהומים ויראליים חוזרים בדרכי הנשימה, אך רבים מן הילדים נרפאים מעצמם עם המעבר לגיל ההתבגרות. קיימים סוגים שונים של אסתמה בילדים: קלה עם התקפים לסירוגין, קלה מתמדת, בינונית וחמורה.

מכיוון שחלק ממקרי האסתמה בילדים מגורים על ידי גורם אלרגי חיצוני כמו אבקני פרחים, אבק ועוד, מומלצת הימנעות מאותו אלרגן (חומר גורם אלרגיה) מזוהה או משוער. שהייה בסביבת מעשנים מחמירה את תדירות התקפי האסתמה וחומרתם. תרופות המרחיבות את הסימפונות וכן נוגדי דלקת (סטרואידים בשאיפה) שכיחים מאוד בשימוש לטיפול באסתמה בילדים. בשנים האחרונות אף נרשמת תרופה נוגדת דלקת ספציפית המעכבת קולטנים לחומרים המתווכים דלקת בדופן הסימפונות.

אז רק שנהיה בריאים.

המידע בכתבה זו אינו תחליף לייעוץ או לטיפול רפואי.
הדפסה