"אוף. סיימתי משמרת א' ואני עוברת למשמרת ב' והילדים רק צעקות מבינים" - האם התחושה מוכרת לכם? איך נשפר את התקשורת שלנו עם הילדים? הקשבה, כנות, אמפתיה והבנה שאין דבר כזה "מושלם" – ארבע מומחיות נותנים את הטיפים שלהם ליצירת תקשורת טובה יותר במשפחה.


Dollarphotoclub 90871058 1
תמונת אילוסטרציה

מיכל שביב, מנחת הורים בכירה מטעם המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים:

הקשבה היא הבסיס. שימו את עצמכם רגע בצד והתרכזו בילד, התקרבו, הקפידו על קשר עין, אל תתעסקו בדברים אחרים. שאלו שאלות פתוחות כמו "מה קרה?", והימנעו משאלות חוסמות כמו "למה לא אמרת לגננת/ למורה?". הימנעו משיפוטיות וביקורת. תנו לילד 100% תשומת לב כך שירגיש שהוא לא לבד.

היו אמפטיים. כלומר, תנו לילד הרגשה שאנחנו באמת מבינים אותו ומה עובר עליו. הביעו זאת במילים, במבט: "אני מבינה אותך לגמרי שאתה רוצה גם את המשחק הזה, הוא באמת מאד יפה". זכרו שהבנה אינה מחייבת הסכמה. האמפטיה מרגיעה.

אל תמהרו לחנך. אם מה המטרה שלכם היא שהילד ירגיש שהוא יכול לבוא לספר לכם כל דבר, במיוחד דברים חמורים, איך זה יקרה? רק אם כשיבוא ביוזמתו ויספר לכם, תתאפקו עם החינוך וקודם כל תאמרו: "אני מאד שמחה שבאת וסיפרת לי את זה, זה בטח לא פשוט..." לאחר מכן הקשיבו, היו אמפטיים, ורק בשלב הבא חנכו: חשבו יחד מה אפשר לעשות בפעם הבאה, דברו על ההשלכות של המעשה וכו'.

דברו ב"מסר אני". ב"מסר אתה" אנחנו בדרך כלל מאשימים מישהו אחר, מה שמביא מיד לתוצאה של התגוננות, התקפה או היסגרות של הצד השני. "מסר אני" מאפשר הקשבה, דיאלוג ושיחה פתוחה וכנה. לדוגמא, "כשבאתי הביתה מהעבודה וראיתי את כל המשחקים מפוזרים על הרצפה, הרגשתי כל כך מתוסכלת, עייפה ועצבנית, אני מבקשת שלאחר המקלחת תאסוף את כל המשחקים".

תארו את הסיטואציה במקום להאשים. במקום לומר לילד "תראה מה עשית!" או "למה עשית?", אם המטרה שלנו שהילד יקח אחריות על המעשה, ושהאירוע יסתיים באוירה נעימה, אפשר לומר "תראה מה קרה, כל הרצפה מלוכלכת מהקורנפלקס... לך תביא סמרטוט ותנקה". כך הילד לא מרגיש שמאשימים אותו, ויכול לעשות מעשה לתיקון הנזקים.

התייחסו לילד. כשהם לא מצפים, כשהם עסוקים בעניינים שלהם – עברו על ידם ותנו חיבוק או נגיעה או נשיקה או סתם חיוך. כך הם מרגישים אהובים באותו רגע.

 
טלי קלייד יועצת משפחתית ומנחת הורים:

דברו בדרך מכבדת, ב"גובה העיניים".

אל תשתמשו במילים כמו "תמיד אתה..". "אף פעם את/אתה"...זוהי תקשורת שמשדרת ביקורת ושיפוטיות. במקום זה אמרו "הייתי רוצה ש..". "נעים לי כש...".

דברו בלשון "אני" – מה נחוץ לי, איך אני מרגיש/ה.

הפכו תלונה לבקשה. אמרו מה אנחנו מבקשים שהאחר יעשה או לא יעשה, כדי שיהיה לנו נעים בקשר.

דברו על רגשותיכם, זה מייצר קירבה. למשל "עצוב לי כש...".

התייחסו למעשה ולא לאישיות העושה. במקום לומר "את/ה בלגניסט", אמרו " אני מבקש שתסדר כאן כך שיהיה נעים לכולנו".

הקשיבו באמפתיה, הקשבה אמיתית וכנה, מבלי לתת לו עצות ודוגמאות.

הקפידו לנהל דיאלוג, שאלו שאלות מתעניינות במה שסיפר האחר, דיאלוג כזה מאפשר שיחה אינטימית, כנה וישירה ויכול לשמש בסיס ליצירת יחסים קרובים.


Dollarphotoclub 74730399 1

אורית יוסף, "המרכז לתקשורת אמפתית" לליווי הורים וילדים

בהורות בעידן המודרני ישנם סימנים שתפקיד ההורה נהיה קשה יותר ויותר, זאת למרות העובדה שיש לנו כיום יותר ספרי הורות והדרכה, מעולם לא היו כל כך הרבה מומחים וכל כך הרבה קבוצות הורים. המידע מעולם לא היה  נגיש כל כך, ובכל זאת יש לנו כל כך הרבה חוסר אונים ורגשות אשם בהורות שלנו.

"אוף. סיימתי משמרת א' ואני עוברת למשמרת ב' והילדים רק צעקות מבינים", אמרה השכנה שנדחסה למעלית לפני שהדלתות נסגרו. "כל אחר הצהרים זה מלחמה". האם אחר הצהרים שלנו צריך להיות זמן מלחמה או שאפשר אחרת? כשהורה חוזר עם אנרגיה מסוג זה הביתה, אין ספק שהיום שלו עם ילדיו יהיה כזה. כך תעשו זאת שונה:

נכנסתם הביתה – אם אתם לא רוצים להיות מתוסכלים, אל תשאלו את השאלה "איך היה היום"? שכן תקבלו את התשובה "כיף/בסדר" ואז מחלקת חקירות נכנסת לפעולה. היכנסו עם אמירה: "איזה כיף לחזור הביתה" תוך התעלמות מהבלגן לשנייה. לא נעים לאף אחד ששמים את הדגש על דברים אחרים במקום על הקשר.
אנו בכל זאת רוצים סדר - חשוב להגיד את הדברים ללא תוספות והאשמות כמו "כמה פעמים אמרתי...", "למה תמיד..."  דייקו את הדברים ללא אמירות מיותרות.

מצאו זמן למילה טובה – כי מי לא רוצה לשמוע מה הוא "כן" ולא רק מה הוא "לא".
 
לימור אטד, מרצה ומנחת סדנאות "אמא 90%" לשילוב משפחה ועבודה ללא רגשות אשמה.

שלוש פעמים אמא - תקשורת זה לא להיות הורים למספר ילדים, אלא לתפקד תקשורתית כ"מספר הורים" לפי מספר הילדים. יש לי שלושה ילדים ועם הזמן הבנתי, שאני לא אמא לשלושה, אלא שלוש פעמים אמא. כל ילד צריך ממני "אמא אחרת", לכל ילד סגנון תקשורתי שונה לגמרי. נדרשת אינטראקציה תקשורתית, שיחה אחרת. לכן, תקשורת טובה בינינו לבין הילדים היא כזו שמתחילה בהחלפת הכובעים התקשורתיים שלנו בהתאמה לילד שמולנו, ולחבישת שלושתם גם יחד בשיחות משותפות כשכולם נוכחים מולנו. נכון, זה לא פשוט, אבל אם מתחילים במודעות, עם השנים זה הופך להיות טבע שני.

לשקף בתקשורת שאין מושלם - יש רק את הטוב ביותר האפשרי. זה מסר שחשוב שנעביר לעצמנו, וכך גם לילדים שלנו - בארוחות משפחתיות, בשיחות עם הילדים, לדבר לא רק על החוויות הטובות, המצטיינות והנעימות שחווינו, אלא גם לתת ביטוי לדברים שנכשלנו בהם, שאנחנו חוששים מהם, לנושאים שלא הלכו כמו שרצינו ולשקף שכל תוצאה היא טובה. העיקר שנעשה את המקסימום האפשרי בדברים החשובים לנו וכמובן העיקר שגם נהנה. כך, גם הילדים שלנו ירגישו בנוח עם אי הצלחה, יוקירו עצמם בכל מקרה וילמדו שיעור או שניים על המציאות ,כאלו המשקפים והמחשלים לטובה.

לא "רק" לנהל, אלא להיות נוכח וליהנות. כהורים עסוקים, בעיקר אלו שמורגלים לנהל קריירה ועסקים, אנו עלולים להביא את הנטייה הניהולית גם לתקשורת במשפחה. אין ספק שיש לכך יתרונות - שיח על הפרטת משימות, ניהול זמן שהוא משאב כל כך מצוי בחסר בהתנהלות המשפחתית, שותפות ואחריות לביצוע ולניהול בית יעיל, הם ערכים שעוברים יופי מטיפוס ההורה המנהל לילדים. אך לא די בכך. חשוב שבנוסף להם (או רצוי בד בבד ביישום שלהם) יהיה ביטוי לדבר שעלול להישכח תוך כדי תנועה-הנאה. וכן, גם להשתטות ולהתבטלות ולחוסר מעש, ול"סתם" נוכחות אמיתית בהווה ברגע הזה, צריך להימצא מקום ביומיום שלנו. ברגעים האלו, שלא קורה בהם כלום, קורה הכי הרבה – יש תקשורת.
 


טבוריתון הינו מגזין אינטרנטי בנושאי הריון, לידה וגידול תינוקות וילדים של טבורית בנק דם טבורי.

 

שותפים עסקים   מקבוצת טבורית
המרכז הרפואי שיבא