ההריון בכלל והלידה בפרט הם אירועים העשויים לעורר מגוון של רגשות – התרגשות ושמחה לצד פחד וחרדה. כדי לעבור טוב יותר את התקופה החשובה פנינו למספר מומחים, וביקשנו להבין מה עובר על הנשים בהריון ואיך כדאי להתמודד עם התהליך.


פחדים בהריון

תמונת אילוסטרציה

ההריון נתפס כאירוע חיובי בחיי האישה והמשפחה. זהו אירוע המוביל לתפקיד חברתי חדש, ורבים רואים בהריון תקופה אופטימית המביאה איתה רגשות נפלאים של רווחה וחוזק פסיכולוגי. אך התדמית החיובית הזו, מסבירה ד"ר שרית סגל, פסיכולוגית קלינית, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה ויישומיה במכללת לוינסקי לחינוך, מנעה כנראה ביטוי של היבטים פחות נעימים של ההיריון. "במהלך תשעה חודשים עובר גופה של האישה שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים שאליהם מתווספים התרגשויות, חרדות, לבטים, מתחים וציפיות. לא ניתן להתייחס לתקופת ההריון ללא התייחסות מקבילה גם לתקופה של משברים פסיכולוגיים וביולוגיים ושל מהפכים רגשיים".

לפחד זה טבעי
ברמה כזו או אחרת, כל הנשים עוברות קשת של רגשות במהלך ההריון. "ניתן לצפות לפחדים טבעיים הקשורים בבריאות האם והתינוק, הצלחת ההיריון ופחדים הקשורים בסיכונים בלידה או בכאבי לידה", אומר דני עמית, פסיכולוג חינוכי במכון אדלר. "כידוע, עדיין מדובר בתהליך משמעותי ודרמטי, וטבעי שיתעוררו חששות ופחדים לפניו".
ד"ר סגל מסבירה, כי תכנים שהיו מודחקים היטב, עולים ולעיתים מציפים את האישה ההרה. "החוויה האישית בהריון עשויה לנוע בין קצוות של עוצמה פסיכולוגית חיובית לבין שפל. אנחנו יכולים לראות לעתים שינויים קיצוניים במצבי הרוח, ללא כל סיבה מיוחדת. יש נשים שמדווחות על בלבול ושכחה, שלא אפיינו אותן קודם לכן. עצבנות בלתי נשלטת יכולה להתחלף בן רגע לצחוק מתפרץ ולאחריו מגיע כעס לא מובן. יש כאלה המציינות שגלי צחוק ו/או דמע משתחררים מהן בקלות יותר מאי פעם. אחרות מדווחות שיש להן קושי להתרכז או לשבת במקום אחד למשך זמן ארוך והן מאבדות את סבלנותן מהר יחסית.

"במהלך ההריון צפים נושאים שכיחים, בעיקר אלה הקשורים לינקות אותה חוותה האישה, ליחסים שלה עם דמויות הוריות - אימה שלה ודמויות משמעותיות אחרות בינקותה וילדותה המוקדמת. במודע יש עיסוק בשאלות כמו "איך אני אהיה כאמא?", "האם אהיה דומה לאימא שלי?", "האם אני רוצה להיות דומה לה?". באופן לא מודע חוויות הקשורות לינקות ולילדות המוקדמת צפות ועולות. חלקם יהיו זיכרונות תחושתיים ורגשיים, שנרשמו בתקופה הפרה-ורבלית. תחושות אלה עלולות להתבטא בחרדה או דיכאון לא מוסברים".

ד"ר סגל מסבירה, כי לא רק תינוק נולד בסוף ההריון – אלא גם אימא. "בהריון מתחיל להיווצר הבסיס לדימוי העצמי החדש של האישה - "אני אימא". דימוי זה ניזון מחוויות שחוותה כתינוקת וכילדה, מהכרותה את אימה שלה, מהכרותה אימהות אחרות, מדברים ששמעה, שראתה, שקראה". תהליך פסיכולוגי נוסף כולל מחשבות על העובר עד כדי יצירתו של עובר דמיוני. "כל אם בונה בצורה דמיונית את 'תינוק החלומות והתקוות' שלה כמו גם את 'תינוק החששות' שלה. החופש לדמיין וליצור מותנה בביטחון שבהריון. ככל שיש ביטחון רב יותר בהיריון, נותנות האימהות לעתיד דרור לדמיון שלהן, מרחיבות ו'מזינות' את דמות התינוק ולהיפך, ככל שההיריון הוא בר סיכון גבוה יותר וישנן חששות לגביו, כן יצטמצם העיסוק בדמותו של התינוק".

מחששות ועד חרדות
תהליכים נוספים הקורים במהלך ההיריון קשורים לשינויים הגופניים הגדולים והמהירים שמתרחשים בהריון, והצורך לעבד אותם. "בהשוואה למשל לגיל ההתבגרות, שאז מתפרסים השינויים על פני מספר שנים, בהריון השינויים מתרחשים במהירות", אומרת ד"ר סגל. "במקביל לשינוי החיצוני הנראה, האישה צריכה לבצע שינוי מהיר של הדימוי הגופני שלה ולהסתגל לדימוי החדש. כאן יבואו לידי ביטוי בעיות בדימוי הגופני ובקשר של אותה אישה עם גופה".

הקשיים הרגשיים שתהליכים אלו מעוררים יכולים לנוע בין חששות קלים ועד כדי חרדה או דיכאון. ניתן לחלק את הגורמים המרכזיים לחרדות לשני סוגים. האחד קשור ישירות להריון: חששות לגבי המראה החיצוני במהלך ההיריון, אובדן המשיכה המינית, פחד מתהליך הלידה, פחד מהולדת ילד נכה או פגום  וכד'. חרדות מסוג אחר קשורות לחיים שלאחר הלידה: חשש משינוי הסטטוס בחיים וההתמודדות עם ההורות, שינויים בחוויה האינדיבידואלית של נשיות, אובדן השליטה על החיים, אובדן העצמאות ועוד.
"חרדה מההיריון ובתקופת ההיריון הינה תופעה ייחודית ומצבית שיש להפרידה ממצבי חרדה אישיותיים או כלליים בחיים", אומרת ד"ר סגל. "רמות החרדה הגבוהות ביותר נמדדות בתחילת ההריון ובסיומו, ופחות באמצע תקופת ההיריון. הכרה בכך חשובה כהכנה נפשית של נשים וגברים לקראת תקופת ההיריון ביצירת ציפיות ריאליות לבני הזוג, ובמיוחד לאישה ההרה".


ללמוד לקבל עזרה
במידה ומדובר בפחדים הנמצאים בעוצמה נורמטיבית, עצם מתן הלגיטימציה לפחד יכולה לסייע, כולל שיתוף ברגשות ואוורור הפחד. בנוסף, קבלת מידע מרגיע מרופא וליווי מקצועי צמוד יכול לסייע גם כן, ובעיקר תמיכה רגשית מצד אנשים קרובים ומשמעותיים.
"המסר הגדול שלי לנשים - חיבור לגוף הרבה לפני הלידה", אומרת חגית בן-שחר MA, מטפלת ומנחת קבוצות בטיפול ממוקד גוף, בתנועה ובנשימה, מתמחה בטיפול בטראומת לידה עם תינוקות, ילדים הורים ואנשים, מרצה במכללת רידמן במגמת הפסיכותרפיה הגופנית. "במקום לקחת כדור כשכואב הראש - נשמי, מצאי לך מקום של שקט והרפי. הקשיבי לגופך - הוא חבר. ככל שאישה סומכת על עצמה על גופה ועל מלוויה, ככל שהיא גמישה בתפיסתה, לא תיווצר טראומה".
לדברי בן-שחר, חשוב שהאישה ההרה תלמד להכיר את גבולותיה ותשמור עליהם מכוונות טובות של סביבתה. היא ממליצה לנהל מו"מ בנועם על צרכיה, וללמוד לבקש ולקבל עזרה כשהיא זקוקה לכך.

"במידה ועולים באישה רגשות טעונים, חשוב לפנות בהקדם לאנשי מקצוע. אם הלידה הקודמת שלה הייתה טראומטית, או הלידה שבה היא עצמה נולדה הייתה טראומטית, חשוב לעבד אותן קודם שלא יתקיים שחזור של החוויה". בנוסף היא ממליצה על שחיה, צעידה, ריקודי בטן, נשימה מלאה ועמוקה, הרפייה, מדיטציות, שיעזרו לבריאות הגופנית והנפשית של האם לעתיד.

 


טבוריתון הינו מגזין אינטרנטי בנושאי הריון, לידה וגידול תינוקות וילדים של טבורית בנק דם טבורי.

 

שותפים עסקים   מקבוצת טבורית
המרכז הרפואי שיבא