תמונת אילוסטרציה
לחלק א' של הכתבה
המעבר לאבהות הוא משמעותי, לא רק ביחסים עם בת הזוג ובהסתגלות לחיים החדשים, אלא גם ובעיקר ביחסים של האבא הטרי עם התינוק שזה עתה נולד. כלומר, התפקיד אותו יישא האב בחיי ילדו החדש.
"הסטריאוטיפים לגבי תפקיד האב הם רבים ומגוונים, החל מהתפקיד המסורתי שרוב האבות חוו כילדים מהאב שלהם, וכלה בדפוסי האבהות החדשים שצצו בשנים האחרונות", אומר עמית דהרי, פסיכולוג מהעמותה לגיל הרך, המכון להתפתחות הילד, תל השומר ומנחה קורס פסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה הפתוחה. "לכן תהליך גיבוש הזהות האבהית הוא מורכב, בייחוד כשהציפיות של החברה היא שהאב ימשיך ויתפקד מיד לאחר הלידה וימשיך לפרנס את המשפחה.
"האם היא זו שנושאת את התינוק, מרגישה את תנועותיו, יולדת אותו, מניקה אותו וכדומה, אך האב במקביל צריך לגבש את עמדתו וזהותו האבהית: איזה מין אבא הוא רוצה להיות? מה הוא אמור לעשות? כיצד הוא אמור להתנהג? מהי מידת וסוג המעורבות שהוא צריך להפגין?"
אבא מעורב, ילד חכם
אם שאלתם את עצמכם מדוע זה בכלל חשוב, שהאב יהיה מעורב בחיי הילד, דהרי לא משאיר מקום לשאלה. "במידה והאב בוחר להיות מעורב בחיי הילד בצורה משמעותית, יש לכך השלכות חיוביות משמעותיות ליכולות החברתיות, לתהליכי העצמאות ואף לאינטליגנציה של הילד. כמו כן, מעורבות זו יכולה לצמצם את הכעס שיכול להתעורר אצל האם על כך שהיא נושאת בעיקר נטל הטיפול בילד, להפחית את הסיכון שהיא תפתח דיכאון לאחר הלידה ואף לשפר את המערכת הזוגית".
אך המעורבות הזו, כפי שאמר עמית, אינה מובנת מאליה ודורשת מחשבה והתכוננות. "בניגוד לאמא שהיא האדמה, בסיס הקיום, מקור ההזנה, אבא הוא זה שדוחף וממריץ קדימה, מאפשר, מאתגר, מעודד סקרנות, הרפתקנות ותעוזה ולקיחת סיכונים פיזיים", אומר גדי רוזן, מאמן משפחתי, זוגי ואישי, מנחה קורסי הכשרת מאמנים משפחתיים זוגיים בגומא - המרכז הישראלי לגישור ולאימון. "'לאבא שלי יש סולם המגיע עד לשמיים', 'אבא שלי יבוא וירביץ לך' - התחושה של ילד שישנו אבא שעומד מאחוריו מקנה לו תחושת עוצמה וביטחון רב אך זאת בתנאי שהאב אכן נוכח, פנוי וזמין עבוד הילד שלו. גברים רבים ששקועים בקריירה אינם נוכחים בחיי הילד שלהם, הם אינם יודעים מה הוא לומד, עם מי הוא משחק, לאילו חוגים הוא הולך, ופעמים הם משמשים לו כחבר נוסף בגלל תחושות אשם ורצון לפצות".
אבא טוב, מאמן טוב
רוזן מדגיש את המציאות הזו, משום שלתפיסתו, הורים הם המאמנים הטובים ביותר עבור הילדים שלהם. זאת, בתנאי שיש להם את כישורי האימון הנדרשים כדי לקדם את הילד שלהם - יכולת הקשבה וקבלה, עידוד ותמיכה, העצמה, הצבת אתגרים, פיתוח מיומנויות חברתיות ומיומנויות תקשורת ועוד. "הבעיה היא שלא כולם מסוגלים למלא את תפקידם נאמנה, כיוון שלעיתים החיים לא הכשירו אותם לכך, או שהם לא הוכשרו נכון על ידי הוריהם לתפקיד. הם לא יודעים לתת, ללמד, לפתח ובעיקר להיות מודל לילדיהם כאבות משמעותיים ואפקטיביים אשר מהם ילמדו הילדים את התפקיד".
"במקרים רבים, כדי לשנות את התפישה ולשפר את ההתנהלות כאבא משמעותי, תומך ומעצים עבור הילד שלך, עליך לזהות את תפישת התפקיד והעולם שלך כגבר וכאב. דעות כגון 'גברים לא טובים בטיפול בילדים שלהם' או 'אני אחראי על הפרנסה והיא על החינוך' או 'כשהילד יגדל כבר אצור איתו קשר' או 'צריך לשמור על מרחק כדי שהילד לא יתפוס עלי...' המנהלות את האבא, מקבעות ומונעות ממנו לבצע שינוי".
בהתאם לתפיסה זו, רוזן מעודד את האבות החדשים ללמוד להפוך להיות מאמנים, כלומר הורים. "אבהות היא מקצוע הדורש למידה, התפתחות ותרגול כדי לשפר תוצאות ולהגיע להישגים טובים יותר. אני מאמין שכמעט בכל גבר יש את הגרעין לאבהות טובה ויעילה, אך גרעין זה דורש עבודת טיפוח וחיזוק כדי שיתפתח ויצבור עוצמה.
"להורות מודרנית, נינוחה ויעילה יכול כל הורה ליצור מציאות משפחתית חדשה משופרת, לבחור ולהגדיר לעצמו דרך חדשה, לחזק את סמכותו כהורה – מנהיג, לשדרג את מערכות היחסים והתקשורת במשפחה, לשפר את התפקוד ולחזק את אושרם של הפרטים והמשפחה כולה".
מה קורה בילד השני?
כל זה נכון לילד הראשון, אך ממשיך להיות רלבנטי גם עם הילדים הבאים. "כשמדובר בילד ראשון, כל התהליך הזה הוא חדש, ולוקח לבני הזוג זמן ללמוד אותו ולהכיר אותו. עם הילד השני גם הציפיות יהיו יותר ריאליות וגם המיומנויות של טיפול בתינוק והשקט הנפשי יהיו רבים יותר. מצד שני, בילד השני ייכנסו אתגרים נוספים שקשורים בעומס רב יותר, קנאת אחים, חלוקת האהבה על פני מספר ילדים ועוד".
המסקנה ברורה - לידת תינוק חדש מכילה קשיים ואתגרים לא מעטים לאם כמו גם לאב, אתגרים שיש להיות מודעים להם ולהתמודד איתם בדרך המתאימה ביותר.
