מרגע הלידה ועד גיל ארבעה חודשים בערך, קיים בכל תינוק אנושי אינסטינקט מציצה. זהו רפלקס לכל דבר המאפשר לתינוקות לינוק חלב. הרפלקס יבוא לידי ביטוי בכל פעם בה נוגעים בזווית הפה של התינוק. אז הוא יפנה את ראשו לאותו כיוון, יפתח את פיו ויהיה מוכן לפעולת המציצה.
"פעולה זו חשובה להתפתחותו התקינה של התינוק, שכן היא חלק ממנגנון הכולל שלושה שלבים: מציצה, בליעה ונשימה", אומרת ד"ר רולי ברקוביץ', מומחית לרפואת שינים לילדים ומנהלת מחלקת ילדים ב"כללית סמייל". "מחקרים מצאו, כי פעולה זו קריטית להתפתחות הדיבור והשפה, לשליטה בתנוחה, לאכילה ולהתפתחות האישיות".
למרות הקביעה המדעית רפואית בדבר חשיבות המנגנון, הרי שבכל הקשור למוצץ עצמו אין הסכמה חד משמעית. "הדעות חלוקות, אבל המחקרים הרבים לא מאששים את הדעות הקדומות והקביעות שיש לרבים מאיתנו", אומר ארי אלפסי, מנכ"ל טאליה סחר, יבואנית מוצרי Pur. " 'מוצץ פוגע בהנקה', 'מוצץ פוגע בהתפתחות ובמבנה השיניים והלסת' - לא רק שלא הוכחו, אלא שכיום ההמלצה לתת מוצץ באה כאמצעי נוסף למנוע את תופעת המוות בעריסה".
כן, בשנים האחרונות התברר כי מציצת מוצץ מהווה גורם המגן בפני תופעה זו. לירז אבנון, מנהלת השיווק של חברת אינטרסאן, המשווקת את מוצרי טוליפס פרימיום ו-NUBY, אומרת, כי "מוצצים, ככל הנראה, מהווים הגנה מסוימת מפני מוות בעריסה. השימוש במוצץ יכול לעזור לתינוק שלא ליפול לשינה עמוקה מדי, המהווה בעיה לתינוקות מועדים למוות בעריסה. כמו כן, המוצץ מאפשר פתיחה טובה יותר של דרכי האוויר, כיוון שהוא גורם למנח קדמי יותר של הלשון".
בנוסף למעלות הפיזיולוגיות הטמונות בשימוש במוצץ, הרי שלפעולה זו יש גם מעלות רגשיות. "למוצץ תפקיד חשוב, כיוון שהוא מספק לתינוק בטחון ונינוחות פיזית ונפשית בזמנים שבהם הוא עייף, מוטרד או אינו רגוע", אומר אלפסי. "מציצת המוצץ מספקת גם הנאה יצרית, ומסייעת לתינוק לעמוד במכאובי הפרידה מההורה. רוב הילדים משתמשים במוצץ כמקור עידוד ומתייחסים אליו כאל חפץ אישי ומוכר העוזר להתמודד עם קשיים ועם פחדים".
בכל מקרה, אומרת ד"ר ברקוביץ', לא כדאי לתת לתינוק למצוץ אצבע. "השימוש במוצץ עדיף בכל מקרה על מציצת אצבע, היות וניתן לשלוט בזמני המציצה וכן קל יותר להיגמל. גם ההשפעה של מוצץ על תצורת הלסת והשיניים קטנה ביחס למציצת אצבע". ואם חששתם מהשפעות על השיניים, אומרת הד"ר כי "כל עוד המוצץ אינו מכוסה בדבש, סוכר או כל ממתיק, אחר אין סיבה שיגרום לחורים בשיניים".
בבואכם לבחור מוצץ, חשוב לוודא, כי הם עומדים בתקנים הישראליים. המוצצים המשווקים בארץ עוברים בדיקות של מכון התקנים ושל משרד הבריאות. במכון התקנים המוצצים עוברים בדיקות המהוות הדמיה של שימוש יומיומי, והן כוללות בדיקת חומרים, משיחה ולחיצה, עמידות בנשיכה, עמידות במתיחה ובהרתחה. משרד הבריאות בודק שאין במוצץ נוכחות של ניטרוזמינים המוכר כחומר מסרטן.
בשוק קיימים שני סוגים עיקריים של מוצצים. האחד עשוי גומי לטקס, חומר טבעי יחסית עם רמת אלסטיות גבוהה יותר, והוא מומלץ לילדים ששיניהם בקעו כבר, וזאת משום שקשה יותר לקרוע את המוצץ. מוצצים מסיליקון מומלצים לתינוקות ללא שיניים, מאחר והסיליקון הוא חומר פחות אלסטי.
ללא כל קשר לחומר ממנו עשוי המוצץ, כדאי לדעת כי בשוק קיימים מוצצים עם פטמה אורתודנטית, כלומר פטמה בעלת מבנה המותאם לחלל החיך של התינוק. זוהי הפטמה שטוחה בצד אחד ובצד השני קמורה כמבנה החיך. בנוסף, קיים בשוק מוצץ עם פטמה סימטרית. זוהי פטמה שטוחה וסימטרית משני צידיה, שאינה תופסת נפח בפיו של התינוק.
כיצד לבחור? אלפסי אומר, כי "יש לבחור מוצץ בעל פטמה המתאימה בגודלה לגיל התינוק. לתינוק שנולד ועד גיל חצי שנה, לדוגמא, מומלץ מוצץ עם פטמה קצרה. חשוב לבחור במוצץ בעל בסיס מחורר, על מנת שניתן יהיה להוציא אוויר וריר". ד"ר ברקוביץ' מוסיפה ואומרת, כי "עד היום, מחקרים לא הצליחו להראות הבדלים משמעותיים בין המוצצים. כל מוצץ או חפץ המוחזקים קבוע בפה, הם בעלי השפעה מזיקה. מומלץ תמיד לנסות להשתמש במוצץ הקטן ביותר על מנת להפחית נזקים".
שיחה לצורך גמילה
כן, חרף היתרונות שלהם, מוצצים עשויים לגרום לנזק. "אחרי גיל שנה עולה השכיחות של דלקות אוזניים חוזרות", מפרטת ד"ר ברקוביץ' את הנזקים האפשריים משימוש ממושך וקבוע. "אחרי גיל שנתיים מתחילה השפעה על צורת הלסת ומנשך השיניים. אחרי גיל 4 השינויים עלולים להיות בלתי הפיכים: בעת סגירה מתקבל מעין 'חור' בין השיניים העליונות והתחתונות, הנקרא מנשך פתוח. חללי האף אינם מתפתחים באופן טבעי ועלולה להתפתח נשימת פה. הלשון נדחפת בעת המציצה קדימה והמצב הזה מביא להתפתחות הפרעת דיבור המכונה שינשון".
ד"ר ברקוביץ' ממליצה להתחיל בגמילה לאחר גיל חצי שנה ובכל מקרה לא יאוחר מגיל 4, במטרה להימנע מנזקים בלתי הפיכים. הגמילה חייבת להיעשות בצורה חכמה. "גמילה ממוצץ או מאצבע חייבת להתבצע בצורה הדרגתית, כדי למנוע פגיעה רגשית בילד. השיטה המומלצת היא לכוון את הילד לבחור בגמילה מרצון על ידי שיחה בגובה העיניים, בה מראים לו את הנזקים שגרמה המציצה לפיו ולפניו. לפיכך, הגיל המומלץ הוא גיל בו ניתן לשבת ולשוחח עם הילד ברצינות, בדרך כלל בגיל 3-3.5.
"לא מומלץ לנקוט בגישה אגרסיבית של מניעה בעזרת פלסטר, גרב, מרה או פלטה. מבלי שהילד הבין והפנים את הנזקים שהמציצה גורמת, יש חשש שהוא יחזור למצוץ ברגע שהמחסומים ייעלמו".
תמונות בכתבה באדיבות יחסי ציבור
