מרגע הלידה שלנו, אנו נפרדים. ראשית מהרחם, ובהמשך החיים אנו נפרדים משלל דברים ישנים לטובת דברים חדשים. אחד השינויים המשמעותיים שהילדים שלנו עוברים – ואנו יחד איתם – הוא הפרידה מהחופש הגדול לטובת הכניסה לגן הילדים או לבית הספר.
"בשנים האחרונות מתגברת ההכרה בקרב חוקרים שונים, שלחוויות שצברנו כעוברים ויילודים ישנה השפעה על המשך חיינו", אומרת חגית בן-שחר, מטפלת ומרצה בפסיכותרפיה דינמית במכללת רידמן לרפואה משלימה, "היווצרות, השהייה ברחם והלידה הינן התחלת ההתחלות. למין אותה התחלה ראשונית והלאה אנחנו משחזרים, באופן לא מודע, את חווית הלידה שלנו". מעבר לגן, ובמיוחד כיתה א', הוא אחד הצמתים המשמעותיים הללו בהן זה קורה.
לחימה, בריחה או קפיאה
סיום החופש הגדול אומר עבור הילדים וההורים כי כולם נפרדים משגרה מוכרת, אומרת מיכל אוסרי בן אור, מנחת קורס מנחי קבוצות הורים במכללת בייבי לינק. "פרידה מחברים לגן, ממטפלת אהובה או מהבית, מהורים אחרים שאולי הפכו לחברים, מאמון בגננת מוכרת, משהות רצופה, אולי, עם הילד שלנו.
"הורים וילדים זקוקים לכוחות נפשיים כדי להסתגל לשינוי. הילדים נדרשים למצוא את מקומם, לרכוש חברים חדשים, להתמודד עם התחרות על לבה של הגננת/מורה, להתמודד עם קנאה, ללמוד מיומנויות חדשות. להתמודד עם הגעגוע לכל מה שהיה והשתנה. הורים נדרשים להתמודד עם הגעגוע והדאגה, עם רגשות האשם שלעיתים צפים, עם בניית אמון מחודש ועם מגוון הרגשות וההתנהגויות שצפים אצל ילדיהם נוכח השינוי".
ההשפעה של השינוי על הילדים יכולה להיות גדולה. יש ילדים שסמוך למעבר לכיתה א', יהפכו להיות לוחמניים יותר: יגיבו בכעס, יתפרצו בחוסר סבלנות ואף יכו לעיתים. אחרים יתנתקו, ישכחו דברים, יבהו, יתקשו להיפרד, יבכו בקלות, יעלבו יותר מהרגיל. "אלה מגוון תגובות למצבי איום", מסבירה בן-שחר. "הילד חש מאוים כתוצאה מהשינוי הקרוב ומגיב, באופן לא מודע, בלחימה, בריחה או קפיאה (Fight, Flight or Freeze). קיימת אפשרות שהגוף-נפש בכלל ומערכת העצבים של הילד בפרט, זוכרים מה היה בהתחלות הקודמות שלו. לפי תחושת ההצלחה/הכישלון, לפי עוצמת ההצפה של חוויית ההיריון, הלידה וההתחלות שלאחריה הילד עשוי להיכנס לכוננות תגובה גם במעבר זה".
ילד שתקופת ההיריון והלידה שלו עברו עליו בטוב, היה בריא, הכילו אותו, הרגיש בטוח, רצוי ושייך, עבר את תהליך הלידה בשלום, התקבל בשמחה ונותרו בו כוחות, כך גם המעבר שלו לגן או לבית הספר יעבור בנחת, מסבירה בן-שחר. "במידה וילדכם עבר חוויה מאתגרת במהלך ההיריון או הלידה שלו, הוא נדרש להתמודד עם איום, וסממנים מהתנהלותו אז עשויה לחזור במעבר זה".
מותר לקבל תמיכה
בנוסף להשפעה של חווית הלידה ושל ההתחלות והשינויים שהתרחשו בשנים הראשונות לחיי התינוק, ישנו גורם משמעותי נוסף המשפיע על המעבר הנוכחי. מדובר בנו, ההורים. "חשוב שאתם ההורים לא תחששו מהשינוי", מסבירה בן-שחר. "במידה ואתם חרדים מהשינוי שעובר הילד שלכם, והתחושה שזה 'גדול עליכם', פנו לעזרה מקצועית. התייעצו עם חברים, גננת, יועצת ביה"ס או המחנכת". בנוסף היא ממליצה לבדוק את מידת ההשפעה שלנו ההורים על הילדים. "בדקו אם אתם מהווים מקור ללחץ עבור ילדכם. האם הציפיות שלכם ממנו גבוהות? האם אתם דורשים ממנו לחזור ולקרוא או לכתוב? האם אתם משתמשים בבית הספר לגרום לו לעשות כרצונכם, עם משפטים דוגמת 'חכה, חכה, מה המורה שלך תגיד!'? אם כן, שנו אסטרטגיה בדחיפות".
הסיבות לתגובת הילד לשינוי יכולות להיות כאמור מגוונות. ככל שהעבר משפיע על ההווה, יש לנו יכולת עצומה לשנות את המציאות העכשווית לחיובית יותר. "חשוב שנזכור שמותר להם לבכות בזמן הפרידה או הפגישה, להתגעגע, להצהיר בבוקר שלא בא להם ללכת, להגיד שהגננת לא נחמדה, להיות חסרי סבלנות, לבקש מוצץ, או כל דבר אחד שנגמלו ממנו, לסרב להיפגש עם חברים אחה"צ, לרצות להיצמד אלינו מרגע שאספנו אותם, לפחד בלילה ועוד", מסבירה בן אור. "מותר להם שזה יהיה כך בימים הראשונים, ומותר שזה יגיע רק אחרי שבועיים, כשנפל האסימון שהם במקום חדש. רפרטואר התגובות הוא הדרך שלהם לספר לנו על הקושי שלהם".
בנוסף, מותר לנו, ההורים, לטעות, לפחד, לבכות ולקבל תמיכה. "הם כמונו, הגדולים. תזכרו בהסתגלות להורות, בפרידה מהמוכר, בשינוי בזהות, בזוגיות, בחיים. בוגרים ככל שנהיה, לא תמיד נדע להיות בהירים ברגשותינו ובטח שלא לווסת אותם. מותר לכל אדם, קטן וגדול, לחוות, להרגיש ולשהות ברגשותיו".
מותר לבכות, אבל לא להתנפל
אז איך מגיבים אל מול העוצמה הרגשית של הילד? ראשית, זכרו שכאשר לילד קשה, הוא זקוק להכרה ברגשותיו, לא להכחשה או להצלה. כשהילד אומר "לא אוהב את הגננת", לא כדאי להגיד לו "אל תגיד ככה". הוא מספר משהו שחשוב להתייחס אליו, עם משפטים דוגמת "זה קשה קצת כשהגננת חדשה" או "אתה לפעמים מתגעגע ל(הגננת הקודמת)?" הטקסט ישתנה כמובן בהתאם לגיל הילד. "הורים פוחדים לפעמים שהם יתנו לילד רעיונות", אומרת בן אור. "הרעיונות שם. אם לא ניגע בהם, זה לא אומר שהם אינם".
כשנפרדים וכשנפגשים, חשוב לאפשר בכי. לאפשר זה לחבק, לחזק. לומר משפט דוגמת "אני סומך עליך ש...", המעביר לו מסר שסומכים עליו ומה שהכי יעזור לו זה הכוחות שלו.
באותה המידה חשוב לעזור לילד להרפות. לפעמים, בגלל הקושי שלנו, אנו נכנס שוב ושוב לגן או לכיתה, דבר העלול להקשות על הפרידה. באותה הנשימה חשוב להיפרד ולא לברוח לו כשהוא לא רואה. זה אולי נוח, אך לא הוגן עבור הילד. ד"ר סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה, מייסדת ויו"ר העמותה לטיפול וקידום המשחק בישראל (עלו"ה), ממליצה "לתת לילד חפץ מוכר ואהוב מהבית שיוכל ללוות אותו בימים הראשונים. החפץ יקטין את תחושת הפחד והזרות שהילד מרגיש בגן החדש".
כאשר אתם נפגשים איתו מחדש, אל תתנפלו עליו מתוך רגשות האשם והצורך לפצות. אפשר לשתף ברגשות - "גם אני התגעגעתי אליך", ולחכות עם "איך היה בגן". לאפשר זמן מעבר והסתגלות מהגן/בית הספר אל הבית.
אם הילד חוזר לדפוסים שנגמל מהם - לזכור שאלה ביטויים לשינוי. הוא זקוק לאמפתיה לצורך ולקושי, ולפעמים בגבולות. אם אתם מוצאים את עצמכם כועסים, הבינו כי אתם מרגישים כך מתוך תסכול ואכזבה, אבל הילד לא אמור להקל עליכם במצבים אלו. חשוב שאתם ההורים תקבלו תמיכה, תשתפו וכך תגלו שאתם לא לבד במציאות הזו.
לבסוף, זכרו שכל ילד מתאקלם אחרת, גם אם הוא גדל באותה משפחה.
