תמונת אילוסטרציה
הייתה זו הפסיכולוגית ננסי אן טאפ, אשר קבעה לראשונה את המונח "ילדי האינדיגו". זה היה בתחילת שנות ה-80, כאשר הבחינה הפסיכולוגית, שיש לה גם יכולת ראיית הילות, כי לילדים מסויימים יש צבע בהילה, שמעולם לא היה קודם בהילות של בני האדם. זהו כמובן צבע האינדיגו, אשר נתן לקבוצת ילדים זו את הכינוי.
מאז התפשט הכינוי והפך לביטוי שגור בעולם הרוחני-מערבי, כשהוא מתאר את הילדים הנולדים בעולמנו. "בעשרות השנים האחרונות נולדים בני אדם, אשר למהותם יש מאפיינים ייחודיים", מסבירה ד"ר שושנה צימרמן, סופרת ויועצת רוחנית המתמחה בעבודה עם ילדי ואנשי אינדיגו וקריסטל, הגדרה נוספת אליה נגיע בהמשך. "מדובר באנשי אינדיגו, אנשי קריסטל וילדים המכונים 'הדור השלישי' - ילדי הקשת, ילדי הדולפין ועוד. המאפיין המובהק שלהם, כשהם במיטבם, הוא היכולת להפיץ מסביבם מעין תחושה של אור, איזון והרמוניה, ולאפשר לעצמם ולאחרים אהבה ועזרה במימוש עצמי חיובי".
המושג "ילדי הקריסטל" מתאר את אלו הנולדים בשנים האחרונות בעיקר, אשר בהילה שלהם יש נוכחות חזקה של אור המזכירה את הקריסטל השקוף. כך או כך, ילדי האינדיגו והקריסטל ואלו הבאים אחריהם, דומים אלו לאלו.
כאשר הם מאוזנים, ניתן לזהות בהם כבר מגיל מאוד צעיר אי אלו מהתכונות הללו: יחס של אהבה לזולת ולבעלי חיים, סבלנות וסובלנות, רגישות מוגברת של חמשת החושים, אינטואיטיביות ויכולת ראייה על חושית, אנרגטיות גבוהה יוצאת דופן, יושרה גבוהה, רגישות חזקה, אינטליגנציה גבוהה, מגוונת ועוצמתית, ביצועים לימודיים וגופניים ברמה גבוהה, פתיחות וכנות, חוסר פחד יחסי, יצר התנגדות טבעי לסמכות ולמה שאינו ברור כשמש, ונטייה לשאול, לחקור ולהתווכח. בפשטות ניתן לומר, כי הם מאופיינים בהערכה עצמית טובה – הם מקבלים את עצמם כמי שהוא מורם מעם ותובעים יחס כזה בכל מערכת יחסים.
מדוע הם נולדים, אתם שואלים? על פי התפיסות הרוחניות של ימינו, עולמנו עובר שינוי לקראת צורת חיים מפותחת יותר, שינוי המתלווה בשלב זה בעיקר בזעזועים. מרבית הילדים הנולדים בשנים אלו מגיעים ברמת התפתחות גבוהה יותר מכולנו, ולמעשה הם כבר נמצאים ברמת ההתפתחות אליה כולנו עתידים להגיע.
הפער הקיים בין הילדים הללו לבין המבוגרים סביבם – ההורים, המורים, בני המשפחה – משפיע על ילדים אלה, לא פעם באופן שלילי. כאשר הם סובלים מחסכים ודיכוי, הדבר עשוי להתבטא בצורת ביטחון עצמי מתנדנד, יהירות וגאווה עם שפלות רוח, ולסירוגין אף באלימות המכוונת פנימה או החוצה, אלימות מילולית מלווה בפרצי זעם בדרגות שונות, בכוונה להעליב או להוציא מאיזון, תסכול וכעס המופנה אל ממסד מכל סוג, לרבות משפחה ובית ספר, יצירתיות חנוקה. כבר בילדות המוקדמת ניתן לזהות בהם חוסר קשב וריכוז, היפראקטיביות, נתק ברמות שונות מעצמם וממה שהם צריכים, נטיה לאובססיות והתמכרויות שונות.
הבעיות שתוארו לעיל, בעיקר הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, מאפיינות ילדים רבים בתקופתנו. יש האומרים, כי האבחונים מחמירים יותר, אחרים טוענים כי הילדים שונים. נדמה שהאמת נמצאת באמצע – מצד אחד, הילדים אכן שונים מהדורות הקודמים באופן משמעותי. מצד שני, המערכת המבוגרת אכן מאבחנת אותם בחומרה, משום שרבים אינם מבינים כי מדובר בדור חדש של ילדים, הדורש מהסביבה המבוגרת לעשות התאמות מרחיקות לכת כדי לאפשר לילדים של ימינו להתפתח באופן תקין.
עם זאת, יותר ויותר הורים, מטפלים ואנשי חינוך מבינים, כי הפתרון טמון ביצירת מסגרות המתאימות לילדים אלו, שתפקידן לתמוך בתהליך ההתפתחות שלהם. דוגמא לכך היא מסלול "מהות עולמו של הילד", שנפתח באחרונה במכללת "מהות", המתמחה ברפואה משלימה. יהונת יהב מלמדת במסגרת המסלול את השיטה שהיא פיתחה, המאבחנת חסימות באופן המאפשר לה לדעת מתי נוצרה החסימה, אילו רגשות קשורים בה וכיצד הדבר קשור לשאר בני המשפחה.
"פחות מתאים לי לומר 'הילדים האלה הם כאלה והם כאלה' ", היא מסתייגת מההגדרות. "הילדים המגיעים אלי ואלו שאני פוגשת, כולם מאוד חכמים, מאוד רגישים, מחוברים לידע, עוד אין בהם את החסמים של התבניות המחשבתיות שיש לנו. השינויים בעולם הופכים להיות יותר מהירים ולכן אפשר לומר, שככל שעובר הזמן, לילדים שנולדים יש יכולות התנהלות ויצירה טובות יותר, הם מגיבים יותר מהר, יש בהם ידיעה שהם מסוגלים.
"השאלה היא מה הם פוגשים, איזה תבניות ישנות או מקובעות, גם של ההורים וגם של מסגרות החינוך. אני זוכרת שכשהבת שלי היתה בת שלוש ואני הייתי בת עשרים ולשמונה, ידעתי שהילדה הזו יודעת יותר ממני, שהיא באה ללמד אותי. נכון שהיו גבולות שהייתי צריכה לשים לה, שלא תלך לכביש ולא תכניס את היד לחשמל, לדוגמא. אני מאמינה שכשהורה פוגשת את הילד שלו מתוך ידיעה שהוא בא ללמד אותו ומתייחס אליו בכבוד, בהערכה, בהשתאות, הכל נראה אחרת".
כמו מורים, יועצים ומטפלים רבים מעולם הרוח ובכלל, יהב מטילה הרבה מהאחריות על איכות חייו של הילד, על הוריו. "בהתחלה ההורים מתפעלים כשהתינוק מתחיל לחייך, לזחול, ללכת. אם הם היו ממשיכים כך, הכל היה נראה אחרת. אבל במציאות מתחילה הביקורת, וכל זה מהדהד ומתחיל לעצור את הילד. ככל שנתבונן בילד שלנו עם ביקורת ותבניות של אמונות ישנות - איך צריך להתנהג, כך זה טוב לעשות וכך זה לא טוב, אנו מעכבים אותם.
"התפקיד שלנו הוא לתת מרחב של אמונה – אמונה בעצמי שזה יהיה בסדר שהילד שלי יעשה את מה שהוא רוצה, אמונה ביכולת שלי לסמוך עלי ושהוא יודע את הדרך שלו ביכולות שלו, בכישרונות שלו ובמוכנות שלו להתנסות. איך אני מגיעה לזה? צריך לעשות עבודה וללמוד לסמוך על עצמי ועליו.
"כולנו מוצפים בכל כך הרבה פחדים וחרדות לא פתורים, אלה התבניות שאנו מביאים מההורים שלנו והם משלהם, מעולם שהיה קשה פעם ברמה ההישרדותית. היום העולם משתנה, וככל שאנו נהיה פתוחים ללמוד את השינויים ואת התפיסה הרחבה, כך הילדים ייצאו לדרך הרבה יותר בריאה, מאושרת ובטוחה".
הילה שריר פתחה באחרונה קבוצה בפייסבוק העונה לשם "מחקר על ילדים רוחניים", מחקר הנעשה במסגרת עבודת הסמינריון שלה, כחלק מלימודי תואר ראשון, באוניברסיטת חיפה, בפקולטה לחינוך.
שריר מחפשת לצורך כך ילדים בני 4-10 בעלי מאפיינים מסויימים: "הוא מסתמך בעיקר על עצמו באופן בוגר יותר מאשר בני גילו; מדבר על הייעוד שלו בחיים ברמה בוגרת משמעותית מבני גילו, ומבטא רעיונות של חזון לגבי עולם מאושר, הרמוני ומושלם; הוא מדבר לעיתים קרובות על מלאכים או מדריכים רוחניים, וכשהוא מדבר על מוות יש בו שלווה מיוחדת במינה; הוא רואה בחלומותיו דברים שקורים לאחר מכן במציאות והוא חש חיבור מיוחד ויוצא דופן לטבע. בנוסף, הוא מבין אחרים לעומק בלי מילים ומביע התחשבות ורגישות עמוקה כלפי אחרים".
מזהים את הילד שלכם בתיאורים אלו ורוצים לקחת חלק במחקר? פנו אליה דרך האתר.
